פסק-דין בתיק ב"ל 56265-11-12

1.         לפני ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 22/10/12 שניתנה במסגרת ענף נכות כללית על פי סעיף 211(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995.  בהחלטתה קבעה הוועדה כי הנכות המשוקללת של המערערת עומדת על שיעור של 19% (להלן - ההחלטה).

טענות הצדדים

2.         לטענת המערערת, הוועדה התעלמה מבדיקת ה-BERA מיום 29.3.2012 בה נמצא כי סף השמיעה שלה באוזן שמאל עומד על 55 דציבל ובאוזן ימין על 85 דציבל. בהתאם לממצאי הבדיקה חלה החמרה קשה בשמיעתה של המערערת ויש להעניק לה 35% אחוזי נכות בהתאם לפריט ליקוי 72(1)(יד)(8). עוד נטען כי הוועדה התעלמה גם מממצאי בדיקתו של ד"ר סעב באסם, רופא א.א.ג, אשר מצא החמרה קשה בשמיעתה של המערערת.

חוות הדעת של היועץ בתחום א.א.ג. אינה מנומקת ומתעלמת מממצאי בדיקת ה-BERA.  כך גם, היועץ הסתמך על הדיבור התקין של המערערת, למרות שבעיית השמיעה של המערערת החלה בגיל מאוחר יחסית ולכן הדיבור אינו מייצג את רמת השמיעה. יתר על כן, החלטת הוועדה לפיה היא מאמצת את חוות דעתו של היועץ אינה ברורה, שכן למרות שהיועץ קבע למערערת 10% נכות, הוועדה העניקה למערערת 15% נכות.

עוד פעלה הוועדה שלא כדין כאשר הפחיתה את אחוזי הנכות של המערערת בגין הלקות הנפשית מ-20% ל-0%, מבלי שניתנה לה אזהרה טרם ההפחתה.

3.         לטענת המשיב, בפני הוועדה עמדה חוות דעתו של ד"ר גולדשר, מומחה א.א.ג. ששמש יועץ לוועדה.

בחוות הדעת התייחס היועץ לתוצאות בדיקת ה- BERAמיום 29.3.2012, לבדיקת ברה קודמת מיום 30.9.2009, למסמכים רפואיים נוספים, ולעובדה שהמערערת נעזרת במכשירי שמיעה בשתי האוזניים. היועץ בדק ומצא כי הדיבור של המערערת תקין וברור וללא עיוות המתאים לכבדי שמיעה. היועץ הוסיף כי העובדה שהמערערת מסתדרת טוב עם מכשירי השמיעה מעידה על כך שהיא אינה סובלת מחרשות מוחלטת. לאחר דיון מפורט ומנומק קבע היועץ שהנכות בגין ליקוי השמיעה הינה בשיעור 10% .

לגבי הנכות הנפשית - הוועדה הרפואית מדרג ראשון קבעה למערערת נכות זמנית בלבד וקבעה מפורשות כי אין למערערת ליקוי נפשי. הוועדה כלל לא הפחיתה את אחוזי הנכות הנפשית של המערערת ועל כן לא חלה עליה חובת אזהרה. הוועדה שהרכבה כלל פסיכיאטר ערכה למערערת בדיקה קלינית ומצאה שחשיבתה מאורגנת ושהיא אינה סובלת מסימני חרדה, סימני דיכאון וממחשבות שווא. עוד ציינה הוועדה כי לדברי המערערת חל שיפור בהרגשתה הכללית והיא אינה ממשיכה בטיפול תרופתי נפשי. קביעת הוועדה לפיה המערערת אינה סובלת מליקוי נפשי מנומקת ומפורטת ולא נפל בה כל פגם.

דיון והכרעה

4.         לאחר שעיינתי במסמכים המצויים בתיק ולאחר ששבתי ושקלתי את טענות הצדדים, הערעור מתקבל בחלקו כמפורט להלן.

5.         הלכה פסוקה היא כי בית-הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית-הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה [עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד - המל''ל, פד"ע לד 213, עמ' 218 (1999); וההפניות שם].

6.         הוועדה התכנסה לדון בעניינה של המערערת ביום 22.10.2012. הוועדה שמעה את תלונותיה, כלהלן:

            "בת 49, רווקה, הגיעה לוועדה בליווי גיסה (סלמאן אבו סאלח) שמתרגם תלונותיה.

סובלת מליקוי בשמיעה, סחרחורות, מצב נפשי ירוד. מרגישה שכשיושבת בחברה עם אנשים קשה לה לשמוע. מתחילה לבכות וחושבת שמדברים עליה, זה מכניס אותה לחרדה. לפני 3 שנים הייתה אצל רופא פסיכיאטר. לא לוקחת כעת טיפול תרופתי בתחום הנפשי. לא יושנת ( טוב בלילה וחרדה כל הזמן" .

7.         בהתייחס לליקוי השמיעה- בעניינה של המערערת ניתנו שתי חוות דעת בתחום הא.א.ג מטעם יועצים לוועדה. חוות הדעת הראשונה ניתנה  על ידי ד"ר לטיבצ'סקי ביום 11.06.2012 עובר להתכנסות הוועדה הרפואית מדרג ראשון וחוות הדעת השנייה ניתנה על ידי ד"ר גולדשר ביום 9.09.2012 עובר להתכנסות הוועדה הרפואית לעררים. יצוין כי במהלך הדיון, ב"כ הצדדים נתפסו לכלל טעות כאשר ייחסו דברים שנכתבו בחוות דעתו של ד"ר לטיבצ'סקי לחוות דעתו של ד"ר גולדשר.

            הוועדה הרפואית לעררים אימצה את חוות דעתו של ד"ר גולדשר במסגרתה נקבעו הממצאים הבאים:

            "בדיקת תופים בגדר הנורמה. בדיקת שמיעה מסוג BERA שהציג התובע מיום 29/3/12 היא  BERAנוירולוגית ולא מאפשרת זיהוי של סף השמיעה. לעומת זאת, הבדיקה מ-30/9/09 מצביעה על ליקוי שמיעה בתדירות הדיבור של 50 דצ' מימין 35 דצ' משמאל.

            ממצאים אלו תואמים נכות של 15% לפי סעיף 72 1 ז ד'.

            בנוסף יש לקבל תלונת הטנטון התמידי לאור ליקוי השמיעה הקשה שממנו סובלת. לפיכך נוסיף 10% בגין טנטון תמידי".